ifs היא גישה שמתבוננת בנפש כמערכת פנימית חיה (כמו במשפחה), שבה מתקיימים חלקים שונים בו זמנית, שכל אחד מהם משפיע על האופן שבו אנחנו חווים את עצמנו ואת החיים.
החלקים יכולים להתבטא כרגשות, מחשבות, תחושות גוף או קולות פנימיים. לעיתים הם משתפים פעולה, ולעיתים נוצרת ביניהם תנועה של מתח או קונפליקט פנימי.
כל חלק מנסה לעזור לנו להתמודד עם החיים, גם אם הדרך שבה הוא פועל יכולה להיות קיצונית ופחות מתאימה לסיטואציה.
לפיה, נהוג להבחין בין שלוש קבוצות של חלקים:
חלקים תגובתיים שנכנסים לפעולה כאשר הכאב כבר עולה, ומנסים לעצור או להקהות אותו במהירות, לעיתים בצורה אינטנסיבית.
דוגמאות לחלקים כבאים הן: התמכרויות, אכילה מופרזת, שינה מופרזת, נטיות התאבדות, פגיעה עצמית, אלימות, כעס, דיסוסיאציה ברמות שונות.
חלקים שנושאים את הכאב הרגשי העמוק יותר.
כמו: פחד, בושה, השפלה, בדידות, נטישה, אכזבה, טראומה או חוסר ערך. שמודחקים ומוגלים כדי לא להציף את המערכת.
חלקים שמנסים לייצר שליטה, סדר ותפקוד יומיומי, ולמנוע מצבים שיפעילו את אותם מקומות פגיעים.
דוגמאות לחלקים מנהלים הן: פרפקציוניזם, נחמדות, הימנעות מעימותים, שאפתנות, צורך בשליטה, ריצוי, ביקורתיות ועוד.
במרכז המערכת נמצא ה- Self הגרעין המהותי והאותנטי שלנו של נוכחות, בהירות וחמלה, שמאפשר להחזיק את המורכבות הפנימית מבלי להזדהות איתה.
מתוך קשר חדש עם החלקים יכולה להיווצר יותר רגיעה פנימית ופחות תגובתיות אוטומטית. כאשר אנו מוצאים דרך לקבלם, אנו מצליחים להשתחרר מאחיזתם, ומתחברים למהותנו העמוקה שיכולה להנהיג אותנו מבפנים, מתוך מקום שקול, בהיר ובוחר.
