עם השנים הבנתי ששינוי לא חייב להתחיל ממוטיבציה או החלטה, מרגע של השראה, מרשימת מטרות יפה, או אפילו מכאב שמבקש תיקון.
שינוי אמיתי יכול להתחיל כשאנחנו פוגשים את עצמנו במקום שבו משהו בתוכנו כבר לא יכול להישאר אותו הדבר, אבל עדיין לא יודע איך להתקדם. זה מקום עדין. לא תמיד מדובר במשבר. לפעמים זו עייפות, לפעמים תחושה שהחיים נעים במעגל, ולפעמים ידיעה שקטה שיש בתוכנו חלקים שלא באים לידי ביטוי.
במקום הזה חשוב להבין משהו בסיסי: היכולת שלנו לזוז תלויה במצב הרגשי והאנרגטי שלנו.
מחקרים חוזרים מראים שכשאנחנו תחת לחץ, פחד או ביקורת עצמית, היכולת לשנות מצטמצמת, אנחנו עסוקים בלשרוד.
אבל כשהמערכת מרגישה בטוחה, כשיש מרווח נשימה, כשיש תחושה של אפשרות משהו בתוכנו מוכן לזוז.
התנועה הזאת לא נוצרת בכוח או במאמץ אינטלקטואלי, היא נובעת מהמקום של התרחבות, חיבור וספונטניות – נכונות לחוות ולנסות דברים חדשים או דרכי פעולה חדשות.
כאן הפסיכודרמה ממש יכולה לסייע.
זה לא רק טכניקה או משחק, אלא מרחב של היכרות עם עולמנו הפנימי. עולם שבו פעולה, רגשות, דמיון ומפגש עם אחרים מאפשרים לנו לגלות דרכים חדשות לחשוב, להרגיש ולהתנהג.
בפסיכודרמה אנחנו לא רק מדברים על דברים אנחנו חווים אותם: מגלמים תפקידים, מבטאים רגשות, מנסים מצבים חדשים ומבחינים בתגובות שלנו ושל אחרים. נוגעים בחלקים בתוכנו שקשה להגיע אליהם דרך שיחה בלבד.
החוויה עצמה יוצרת את המצב הרגשי הנחוץ לשינוי, עוד לפני שהוא הופך למילים או להחלטות.
כששינוי נולד מתוך מרחב כזה של חיבור ופתיחות, גדל משמעותית הסיכוי שהוא יתרחש ויחזיק לאורך זמן.
מוזמנים לפגוש את המרחב הזה. בגובה העיניים, בקצב שמתאים לכם, עם מקום אמיתי למה שנוכח בכם עכשיו.
