משליטה לאהבה

זוכרים בהתחלה כשהכל היה ורוד? חשבנו שמצאנו את אביר חלומותינו או את הנסיכה הקסומה? לאן הם נעלמו? מדוע רבים מאיתנו מגיעים לשלב של מלחמות ומאבקי כוח חוזרים ונשנים? מה קרה לאהבה?

 

אני מבקש להציג שתי מגמות עיקריות שמביאות לכך:

1. 1. אם אולפת להיות פרד תתקשה להיות בזוגיות (ניתוק ודחייה עצמית מביאה להיזקקות לחיבור ורצון בשליטה)

א.תהליך החברות שלנו גורם לנו להתנתק מעצמנו 

לפי דון מיגל רואיז, תהליך החברות שלנו, דומה לאופן בו מבייתים כלב או כל בעל חיים אחר, באמצעות עונש ופרס. הפחד שמא לא נקבל את הפרס הופך לפחד מפני דחייה. הפחד מכך שאנו לא מספיק טובים עבור מישהו אחר גורם לנו לנסות להשתנות וליצור תדמית. אנחנו לומדים להעמיד פנים ומתאמנים להיות מה שאיננו. עד מהרה אנחנו שוכחים מי אנחנו באמת ומתחילים להאמין לתדמית שלנו.

ב. מרדף אחר מושלמות וזכייה בדחייה עצמית

כנראה שלעולם לא נהיה מספיק טובים בעיני עצמנו בשל רעיון השלמות הכוזב שאימצנו. כיוון שאיננו מושלמים אנו דוחים את עצמנו. השופט הפנימי תמיד מזכיר לנו שאיננו מושלמים. איננו יכולים לסלוח לעצמנו על כך שאיננו מה שאנו רוצים להיות וזו הבעיה האמיתית. זה די מגוחך שאנחנו מנסים להיות מקובלים על בני הזוג שלנו בזמן שאנחנו לא מקבלים את עצמנו. מכוון שאנחנו עסוקים כל כך הרבה בשפיטה עצמית כבר אין לנו אהבה עצמית. כשאין בנו אהבה לעצמנו, איך נוכל אפילו לחלוק אהבה עם מישהו אחר?

ג. בהעדר אהבה עצמית אנו הופכים לנזקקים 

הכל סובב סביבנו וסביב מה שאנו צרכים על מנת להרגיש הקלה ואפילו לרגע. אנחנו כל כך אנוכיים שאנחנו רוצים שבן זוגנו, יהיה נזקק כמונו. אנחנו רוצים מישהו שצריך אותנו על מנת להצדיק את קיומנו, לחוש שיש לנו סיבה להיותנו בחיים. אנחנו חושבים שאנחנו מחפשים אהבה, אבל אנחנו מחפשים מישהו שצריך אותנו, מישהו שנוכל לשלוט בו ולתמרן אותו.

ד. מלחמה על תשומת לב במקום על אהבה 

במהלך החברות שלנו למדנו להתחרות על השליטה בתשומת הלב. מה שאנחנו מכנים אהבה – מישהו שזקוק לנו, מישהו שאכפת לו מאיתנו – אינו אהבה. זו אנוכיות. אנחנו מחפשים את האהבה מחוץ לעצמנו, כשהיא מקיפה אותנו מכל עבר. האהבה נמצאת בכל, אך עינינו אינן רואות אותה.

 

2. מה קורה כשהתת מודע מנהל את ההצגה (צרכים לא מסופקים והשלכות) 

א. כשהצרכים צצים

כשאנו מאוהבים, אנו בתקופה מרגשת של ירח דבש. הכל נהדר, כל צרכינו מסופקים. אנו חשים שסוף סוף מצאנו את הצד השני שלנו ואנו מאושרים. לאחר ירח הדבש בו עסקנו בלהרשים את הצד השני ובלהסתיר את צרכנו, אנו מתחילים לבטא את צרכינו האמיתיים לאט לאט וגם מגלים שבני זוגנו, שאמורים להגן עלינו ולספק את כל צרכינו – אינם עושים זאת. אנו מסיקים כי הם מונעים מאיתנו את צרכינו בכוונה, והם הופכים ממושיעים למקור לסבל שלנו. התגובה האינסטינקטיבית שלנו היא גרימת כאב או התרחקות.

לפני מספר חודשים נסעתי עם חברתי לשעבר לצימר רומנטי בצפון. כשנהגתי בדרך חזרה, חשתי שהיא אינה מכבדת אותי ואת הזמן היקר שלנו ביחד, מכוון שהיא עסקה במשך שעה ארוכה בהתכתבויות שונות בסלולרי שלה. חשתי מועקה הולכת וגוברת, כעס שמצטבר בחזי, הלכתי והסתגרתי יותר ויותר בתוך עצמי, בעודי מתפלל שהנסיעה הזו כבר תיגמר ואחזור להיות לבד בביתי.

ב. מאביר חלומות לחלום בלהות – או כוחה של השלכה

להערכתי, ניתן להתייחס להתאהבות "כהשלכה חיובית" של איכויות נהדרות והתמקדות במה שנהדר בבן/בת הזוג, שעם הזמן ובשל השחיקה והאכזבות, מתחלפת להשלכה שלילית של איכויות שליליות על אותו אדם. אותן איכויות שמשכו אותנו בהתחלה לבן או בת הזוג מתחילות להיתפס כדבר מובן מאליו ואף משתנות מתכונות נערצות להרגלים משמימים, ואם המצב מדרדר- למושא בוז.

לדוגמא, בת זוג עימה היתה לי זוגיות ארוכה ומשמעותית, הינה בעלת אינטליגנציה רגשית גבוהה ביותר ונוטה לדבר באריכות על תחושותייה ורגשותייה כדי לעבדן לתובנות משמעותיות. בהתחלה הייתי מוקסם מאיכות זו, אך עם השנים היא החלה להכביד עלי, ניסיתי להתחמק מלהקשיב לסיפורים הללו, שהחלו להישמע באוזניי כארוכים מדי ומשוללי שורה תחתונה.

בנוסף, לעיתים אנו משליכים על בני זוגנו את תכונותינו השליליות שאנו מתכחשים לקיומן בעצמנו. במקרה שלי – עקשנות, ביקורתיות, יהירות, חוסר התחשבות ואז יש לנו הזדמנות מצוינת להתחיל ולבוא עימן ועם עצמנו במגע במקום להאשים אחרים.

אז מה עושים?

יש הרבה מה לעשות, כאן אציין רק מספר כיוונים שאני רואה כמשמעותיים:

1. חיזוק הזוגיות הפנימית

כאשר אנו חווים מלחמות שליטה ומאבקי כוח בזוגיות שלנו, זה הזמן להיכנס פנימה ולבחון את הקשר שלנו עם עצמנו. להבין שמה שקורה בחוץ הוא שיקוף של הקשר בפנים. זו למעשה קריאה לחזור ולקבל אותנו יותר, להביא חמלה ורוך לעצמנו, להתחיל ולחוש שלמות עם חוסר המושלמות שלנו. לזהות ולאמץ אל ליבנו את האיכויות שבנו, גם האפלות שבהן, אלו שאיננו אוהבים ומשליכים על בני זוגנו. לחזור ולגלות מי אנחנו ומה חשוב לנו, לתת לאותנטיות שלנו להבליח מבעד למסכות ולתדמיות, להתחיל ולחוש שוב אהבה עצמית כפי שחשנו כשהיינו ילדים. 

2. רק אהבה מביאה אהבה 

כשאנו מתמקדים בקשר עם עצמנו, זו לא אנוכיות, זו אהבה עצמית, שמאפשרת להיות בקשר הזוגי מתוך בחירה ולא מתוך היזקקות. איננו משוועים לאהבה, אלא מהווים נביעה שלה. אנו בעלי יכולת להיות מאושרים לבד שנהנים לחלוק את חיינו עם מישהו אחר. מה שמשפיע על האושר שלנו הוא האהבה הנובעת מאיתנו, כשאנו חולקים אותה בנדיבות, יאהבו אותנו, לא נהיה לבד.

3. מודעות מאפשרת בחירה 

כל פעם שבה אנו חשים רגשות של תסכול, כעס, קנאה במקום אהבה, מעידה שעברנו ל"ערוץ השליטה" במקום להישאר בנתיב הלב הפתוח והאהבה. עדות זו מאפשרת בחירה. בכל רגע נתון אנו יכולים לתפוס את עצמנו על חם, לזהות שאנו מופעלים, להסתכל על הסיטואציה מעט מרחוק ולשאול את עצמנו למה אנו באמת מחוייבים כרגע: לשלוט? להיות צודקים? לשפוט? לבקר? להקטין? להוכיח? או שאנו מחוייבים לאהבה, ליחסים ולקשר? ואז לעשות את מה שנדרש על מנת לחזור ולפעול מתוך המחויבות האמיתית שלנו, מעבר לפחדים, התסכולים והאכזבות.